עושים פוליטיקה Osim Politika

Latest Episodes:

[עושים פוליטיקה]״תיק תקשורת״: על שורשי האובססיה של נתניהו לתקשורת (ש.ח) Dec 08, 2019

Show notes

הפעם נדבר על שורשי האובססיה של נתניהו לתקשורת. מתי זה התחיל? מדוע הוא מייחס לה חשיבות כה גדולה? ועד כמה רחוק הוא הלך כדי להחדיר את הנרטיב שלו.
חוזרים לשיחה עם רותם דנון, עורך ומייסד 'ליברל' ובעבר עורך אולפן שישי בחדשות 12.

[עושים פוליטיקה] האם סיקור חיובי הוא שוחד? Nov 21, 2019

Show notes

יחסי עיתונאים ופוליטיקאים היו מאז ומתמיד יחסי גומלין שבהם לשני הצדדים יש אינטרס. בפרק בדקנו יחד עם עמית סגל איפה עובר הגבול ומתי היחסים האלה הופכים למושחתים על חשבון הציבור.

[עושים פוליטיקה] רבין, האיש מאחורי המיתוס – רביב דרוקר Oct 31, 2019

Show notes

רצח רבין שינה את המציאות המדינית והביטחונית בישראל אבל הוא גם הפך את ראש הממשלה רבין מפוליטיקאי בשר ודם שחשוף לביקורת ציבורית למיתוס. בפרק הזה נדבר על רבין שלא תמצאו בספרי ההיסטוריה- היריבויות, הקנאות, הדילים והספינים ונבין כמה רחוק הלך רבין כדי להוציא לפועל את המדיניות שלו? האורח שלנו הוא רביב דרוקר, הפרשן המדיני של חדשות 10 ויוצר הסדרה קברניטים.

[עושים פוליטיקה] מצעד האיוולת היהודי- מלחמות היהודים מאז ועד היום Oct 06, 2019

Show notes

עוד בתקופת התנ"ך סבל העם היהודי מהנהגות כושלות אשר הולידו בקרבו סכסוכים פנימיים ואנרכיה פוליטית. הפובליציסט אמוץ עשהאל, מחבר הספר "מצעד האיוולת היהודי", מנסה להסביר מה גרם לעם היהודי לצאת ל-12 מלחמות אחים לאורך ההיסטוריה היהודית ובהמשך לחורבן ולגלות והאם כיום מצעד האיוולת היהודי סוף סוף הסתיים.
האזנה נעימה,
דפנה.
שריינו את מקומכם והצטרפו לדפנה ב-25.10 בהרצאה מיוחדת: "סקסיזם בתקשורת ובפוליטיקה: האם תקרת הזכוכית התנפצה?" - לפרטים ורכישת כרטיסים
מצעד האיוולת היהודי- מלחמות היהודים מאז ועד היום
תמלול ועריכה – נועה אשל ביאלר
דפנה ליאל – שלום לכם, אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה. כשרוצים לרפא או להקל על אדם מבחינה נפשית מושיבים אותו על ספת הפסיכולוג ומתחילים לחטט בעבר, זה לא נעים, לפעמים זה אפילו כואב מאוד אבל זו הדרך לריפוי. אמוץ עשהאל עשה את זה לעם ישראל ועל ספת הפסיכולוג הוא הושיב את האבות והאימהות הקדומים שלנו. בספרו "מצעד האיוולת היהודי" הוא מחזיר אותנו אלפי שנים אחורה בזמן, כשהוא מנסה להכנס לראשם של המנהיגים ולראשו של עם ישראל ולבדוק מה הוביל לכך שהעם היהודי התאפיין בפלגנות ובמרדנות, מה עשתה לו הגלות והכי חשוב מה אנחנו יכולים ללמוד על זה היום ולתקן. הדבר הכי מרתק הוא שעשהאל לוקח את התנ"ך שהוא ברובו טקסט אמוני עם מסרים דתיים ומנסה לקרוא אותו כטקסט פוליטי או היסטורי. לצורך העניין הוא עובר על התנ"ך ומספר אותו כמו שאני הייתי מספרת אותו ככתבת פוליטית אם הייתה מהדורה אז מאות ואלפי שנים לפני הספירה. אז בפרק הזה שבטח כבר הבנתם שהוא יהיה פרק קצת אחר, ננסה להבין מה היו דפוסי ההתנהגות ששזורים כחוט השני בהיסטוריה היהודית ומדוע דווקא הם אלה שהתקבעו והשתרשו לאורך הדורות.
אז שלום אמוץ עשהאל.
אמוץ עשהאל – בוקר טוב.
דפנה ליאל – עיתונאי וחוקר, פובליציסט ותיק בג'רוזלם פוסט וחוקר במכון הרטמן ומחבר כמובן של מצעד האיוולת היהודי. אז בוא נתחיל ממש מההתחלה, הדבר הראשון שעולה ככה, זועק, צורח מהספר שלך זה באמת האופי המאוד פלגני של עם ישראל, ובוא נתחיל קצת לצלול לזה. אז קודם כל אותי זה סקרן, האם תמיד היינו מפוצלים לשבטים? אנחנו יודעים על פי הסיפור התנכי על יעקב ובניו וכדומה, אבל תתאר לנו את זה מנקודת מבט פוליטית. זאת אומרת - היה שלב שעם ישראל היה מאוחד, ואחרי זה הוא התחלק לעדות וקבוצות?
אמוץ עשהאל – אז הדבר הראשון שצריך פה להדגיש הוא שהדיון הזה הוא נרטיבי להבדיל מהדיון ההיסטורי. זאת אומרת אבותינו הורישו לנו טקסט, הם הורישו לנו סיפור, ובסיפור הזה לענות על השאלה שלך, הפלגנות עוברת כחוט השני. זה עובר ממלחמה בין שבטי המזרח לשבטי המערב, אחר כך למלחמות בין יהודה ובנימין, עקובות מדם, שהן נשמעות מאוד ריאליות אגב מבחינה פוליטית. אלה מלחמות ירושה שאנחנו מכירים אותן מההיסטוריה הכללית. אחר כמובן המלחמות בין יהודה לישראל. והן רבות, הטקסטים הם אמנם לא מפורסמים אבל הם מפורשים לחלוטין. אלא מה, קודם כל לפחות אחד השבטים- יהודה,

[עושים פוליטיקה] שקר הגיוס והבל השוויון Sep 22, 2019

Show notes

https://audio.simplecast.com/6934f7ad.mp3
הורדת הפרק (mp3)
חוק הגיוס שהפיל כבר 2 ממשלות מתמקד בציבור החרדי למרות שגם מגזרים אחרים לא שותפים בנטל בצורה שווה. הפעם ניחשף להצעה חדשה שנועדה לפתור את משבר הגיוס אחת ולתמיד. בפרק יתארח שר החינוך לשעבר שי פירון והוא הוקלט בלייב בנוכחות המתמללים של עושים פוליטיקה.
האזנה נעימה,
דפנה.
דף הבית של התכנית
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוני | iTunes | האפליקצייה שלנו לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר
שקר הגיוס והבל השוויון
תמלול: ירדן מורד
דפנה: שלום לכם, אנחנו בעוד פרק של "עושים פוליטיקה", עכשיו לפרק שלנו היום. יש כל כך הרבה נושאים על סדר היום הציבורי: המצב החברתי, הביטחוני, היחס לפלסטינים, השחיתות. אבל רק אחד מהם הצליח להפיל כבר שתי ממשלות ברציפות, חוק הגיוס, ודווקא הוא נוגע בפועל לכמה אלפי אנשים בודדים בלבד, באופן ישיר. אז בעונה הראשונה עסקנו בבלוף שקיים בשיח על חוק הגיוס, פרק נהדר עם אבישי בן חיים, ממליצה לכולכם לחזור ולשמוע. היום נתעדכן איפה באמת הדברים עומדים, וגם נחשוף אתכם לפתרון חדש ויצירתי שגובש בחודשים האחרונים, בשקט, בחדרים סגורים, כמו שמתגבשים להם פתרונות שבסוף רוצים שהם יצאו לפועל. בעיקר עם הרבה מאוד רצון טוב. יהיה איתנו שי פירון, שר החינוך לשעבר, ומחנך, שלום שי.
שי: שלום שלום דפנה.
דפנה: אז קודם כל בוא נתחיל באמת מהתחלה, אתה גם איש חינוך אבל גם היית פוליטיקאי לתקופה, איך אתה מסביר את זה שדווקא הנושא הזה ממש גורם לפוליטיקאים לוותר על הכיסא שלהם, לפרק את הכנסת וללכת שוב לבחירות?
שי: שאלה מצוינת, יש שני טעמים ואני אציג אותם בתמציתיות. אחד, זה מכיוון שאני מנתח את המציאות בישראל בכך שיש לנו שש מחלוקות שמפצלות אותנו. אחת, זאת המחלוקת בין ימין ושמאל, לא בהקשר המדיני, בהקשר של רפובליקנים ודמוקרטים. המחלוקת השנייה זאת המחלוקת בין דתיים לחילוניים, דת ומדינה. המחלוקת השלישית היא בין יהודים וערבים, המחלוקת הלאומית. המחלוקת הרביעית היא בין עשירים ועניים, חלוקת העושר. המחלוקת החמישית היא המחלוקת התרבותית, ספרדים אשכנזים. המחלוקת האחרונה זה מה יותר חשוב ממה, האזרח או המדינה. סוגיית השירות היא אחת הסוגיות היחידות שפוגשת אותנו בכל ששת המחלוקות. כלומר, היא ממש, ממש יושבת על כל הסוגיות כולן. בכל אחד מהדברים, יש בה את כל האמוציות, בכל הנושאים שמפצלים אותנו, זה צד אחד. מהצד השני, מכיוון שאנחנו חיים כבר 30, 35 שנה בפוליטיקה הרבה יותר מגזרית, הדרך המרכזית היום לקושש קולות זה להשניא את האחר, מכיוון שגיוס לצבא, בעיקר משום שהוא כרוך לא פעם לצערנו במוות, מהווה את אחד מהגורמים שמעוררים הכי הרבה אמוציות בחברה הישראלית.
דפנה: אני אדם נורא ציני, זאת אומרת, ברור שזה שזה יושב על מחלוקת אידיאולוגית אמיתית אבל יש עוד המון כאלה. אפילו עכשיו שאנחנו מתעסקים בבקעת הירדן לדוגמא…
שי: זה לא יושב על הכל, זה לא יושב על הכל, וזה לא קיומי, וזה לא חיים ומוות במובן הפרנסונלי, וזה לא לוותר על שלוש שנים החיים מהחיים שלך, וזה לא שאתה עוצר את הזמן, וזה לא למה אותו לקחו ל-8200 ואותי ליחידת… כי בעצם הבטחתי לו את העתיד, ועוד שורה ארוכה של דברים. לכן בעצם זאת סוגייה שפוגשת אותו בהמון, המון רבדים נפשיים שלי והמון, המון רבדים אידיאולוגים שלי.
דפנה: אבל יש פה גם עניין פוליטי? לדוגמא שהחרדים באמת לא יכולים לא יכולים לוותר, הקהל שלהם לא יוכל להשלים עם זה?
שי: אמרת הקדמה נורא טובה וחכמה, אני קודם כל רוצה להגיד משהו שהוא קשור ולא קשור, אני אגיד אותו כהקדמה כי הוא בסיס לכל. בני למד בתיכון בבית ספר, הייתה לו מערכת שעות, ואחד השיעורים בשבוע נקרא שיעור בליץ,

[עושים פוליטיקה] חזרה בלי תשובה Jul 28, 2019

Show notes

אחרי שניסח מחדש את המחלוקת בין ימין לשמאל בספרו החדש מנסה מיכה גודמן לבנות גשר בין דתיים לחילוניים. האם אמונה באלוהים בהכרח סותרת את העולם המדעי, והאם חילוניות לא יכולה להשתלב עם הכרת המסורת. בפרק הזה נשאל איך אפשר לבנות מודל חדש שבו כל צד נהנה ממה שיש לאחר להציע, ואיך המערכת הפוליטית שלנו יכולה לפתור את סוגיות הדת והמדינה שהיא בורחת מהן כבר שנים.
האזנה נעימה,
דפנה.
לקריאת הפרק - חזרה בלי תשובה
תמלול: אור שלהבת אפריימי
עריכה: צבי רדזינר
דפנה: שלום לכם. אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה והפעם ממלאים אחר הבטחה ישנה, פרק בעקבות ספרו של מיכה גודמן, חזרה בלי תשובה, ששמעתם עליו כבר מזמן בפרק הראשון.
אני אפתח אותו ברשותכם בדימוי של עמוס עוז שמובא בספר וכך הוא כותב: "אם המסורת היא הירושה שלנו, חכמה מצטברת רב דורית שירשנו מאבותינו, אזי יש לשאול כיצד נכון לנהל את הירושה הזאת. כשאדם יורש את רכוש סבו/סבתו, הוא בדרך כלל לא אוסף אל תוך ביתו את כל הציוד שלהם. לא כל נברשת מיושנת תתלה מהתקרה, ולא כל ספה תמוקם בסלון. היורש החכם יודע לשים את מה שמתאים בסלון ואת מה שלא מתאים הוא שם במחסן. הוא בוחר במה לעטר את החצר ואם אין מנוס גם את מה להשליך לאשפה".
האדם הדתי משול ליורש שמציב את כל מה שירש ללא שיקול דעת במרכז הבית.
החילוני המרדן משול לאדם שזורק את כל הירושה, כולל אוצרות יקרי ערך לפח האשפה.
אלו כמו אלו אינם מכירים את האומנות הזהותית החשובה מכולן. ירושה מושכלת של חכמת הדורות. על פי אחד העם, הן ההשתעבדות לפי הדתיים והן ההתנערות מהעבר של החילונים המרדנים מייצגות מערכות יחסים משובשות עם העבר. לשיטתו האתגר הגדול של ההגות היהודית המודרנית הוא לעצב יהדות שיורשת את כחמת הדורות מבלי להשתעבד לה.
כמה שזה יפה.
אז מה שנעשה היום זה לנסות להבין איך אפשר לעשות את זה אחרת. איך חילונים יכולים להתקרב לדת מבלי לחזור בתשובה ובלי לוותר על הערכים הבסיסיים שלהם, ומנגד איך יכולים הדתיים להיות חלק מעולם הקדמה, המדע מבלי לוותר על הפן האמוני שלהם. זו שאלה שדרה בנפשו של כל אחד ואחת מאיתנו... שאלה שחשובה גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית. וגם איך אפשר לצאת מהקיפאון שהמדינה נמצאת בו בסוגיית הדת והמדינה.
אז שוב שלום מיכה גודמן!
מיכה: שלום.
דפנה: זה היה הריון ארוך למדי!
מיכה: חבל על הזמן! למעשה הספר הזה הגיע לפני 4 שנים, ומלכוד 67 היה פרק בספר הזה.
כי שאתה רוצה לדבר על דתיות לעומת חילוניות אי אפשר לוותר על ימין ושמאל.
הפרק על ימין ושמאל הלך, תפח, הסתבך ונהיה ספר בפני עצמו. הפרדנו אותו מהספר המקורי. יצרנו את מלכוד 67 ואז חזרתי ל"חזרה בלי תשובה", והנה עכשיו הוא יצא, ספר שמנסה לנתח את הוויכוח המעניין ביו דתיות לחילוניות.
דפנה: מה החוט המחבר, המקשר בין שני העולמות? בין מלכוד 67 לבין "חזרה בלי תשובה"?
מיכה: ששני הספרים טוענים שכל אלו שלא בימין ולא בשמאל מרגישים שהם פשרה, שהם לא הדבר האמיתי... שהימין זה הדבר האמיתי! השמאל הדבר אמיתי! אני מבולבל, נבוך, אני פשרה... ובמלכוד 67 רציתי להגיד לאלו שאיבדו את הוודאות שלהם- זה הדבר האמיתי!
זו התגובה הכי נכונה וראויה למציאות הפוליטית הישראלית. ובספר הזה אני עושה אותו דבר.
הרבה דתיים שהם יותר ליברלים, לייטים, חפיפניקים, דתל"שים מרגישים שהם לא הדבר האמיתי, שהדתיות הנוקשה היא סוג א'.

[עושים פוליטיקה] ערבים זה לזה May 05, 2019

Show notes

בפרק הזה בדקנו מדוע חצי מהציבור הערבי נשאר בבית ביום הבחירות והאם שיתוף פעולה בין השמאל לערבים יכול לשבור את מפת הגושים. ילווה אותנו יו״ר חדש תעל איימן עודה, והיועצים האסטרטגיים- משה קלוגהפט, איילת פריש ונסים דואק.
האזנה נעימה,
דפנה
ערבים זה לזה
דפנה ליאל – איימן עודה
תמלול: נתי.צ
דפנה: אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה עם המגזר הערבי היה יוצא להצביע בהמוניו היו לו היום קרוב ל-20 מנדטים, מיותר לציין שאם הרבה פחות מזה בני גנץ היה היום ראש הממשלה, אבל הציבור הערבי נשאר גם הפעם בבית כשהוא מגיף את החלונות והתריסים רק 52% מהמצביעים הערבים טרחו לצאת ולהצביע לעומת 62% בפעם הקודמת וגם אז זה היה 10% פחות מהאוכלוסייה הכללית. וכן יש להם סיבות טובות היום ננסה לנתח את הקול הערבי בבחירות נבדוק למי הצביעו הפעם הערבים ולמה, ובעיקר האם השמאל הישראלי צריך לאמץ את הציבור הערבי כדי לשבור את מפת הגושים, או שזה יבריח את מצביע המרכז. יהיה איתנו יושב ראש חדש תעל עד לא מזמן יושב ראש הרשימה המשותפת איימן עודה. וגם נשמע כמה יועצים אסטרטגיים שאני אישית מעריכה מאוד ניסים דואק, משה קלוגהפט, ואיילת פריש, שיסבירו לנו באמת איך אפשר לעשות את זה, והאם התרחיש הזה הוא ריאלי אז קודם כל איימן אז לנו יש פה מסורת בפודקאסט אנחנו שמים ככה את כולם על אותה נקודה לפני שיוצאים לדרך. אז אני אשמח שתיתן לי כמה מילים באמת על האבולוציה של הפוליטיקה הערבית איך הגענו למצב שאנחנו נמצאים בו היום שיש שתי מפלגות בשני זרמים אחרי הפיצוץ של המשותפת איך בכלל כל העניין הזה התחיל?
להלן: דפנה \ איימן – איימן עודה
איימן: אם תשאלי כל אחד מהמרכיבים הוא יענה לך שהוא רצה את המשותפת והשיח האמת הלוואי שהוא היה עקרוני לא ממש עקרוני למרות חילוקי הדעות שהיו בקדנציה האחרונה, אבל אני חושב שכולם רצו את המשותפת אבל לצערי הרב הריב לא היה על האידאולוגיה אלא על המנדטים.
דפנה: על מה רבו, ממש על החלוקה מי יקבל כמה?
איימן: לצערי הרב כן, זאת התשובה ועשרה ימים לפני הגשת רשימות בל"ד והתנועה האסלאמית התחברו יחדיו והחליטו שהם רצים ביחד, נשארנו אנחנו לבד, טיבי לבד והיה חשש עם אחוז חסימה כל כך גבוה שאחת המפלגות לא תעבור או ששתיהם לא יעברו, לכן אנחנו עוד התחברנו והציבור שלנו בסופו של דבר נתן לנו אימון אנחנו הכוח המרכזי המוביל בקרב האזרחים הערבים ועכשיו יש הרבה שיח האם לבנות את הרשימה המשותפת מחדש האם ללכת לכיוון אחר.
דפנה: תמיד חברי הכנסת הערבים היו בערך בסדרי הגודל שאתם נמצאים עכשיו? זאת אומרת אני מסתכלת אפילו אחורה מקום המדינה איך זה יתפתח?
איימן: זה עלה וירד אני חושב שהעלייה המכרעת הייתה בשנות ה-90 בגלל הבחירה הישירה לראשות הממשלה אז מפלגת העבודה שהיא תמיד שאפה לקבל כמה מנדטים מקרב האזרחים הערבים היא עשתה מן העסקה כזאת תצביעו למפלגות הפועלות ברחוב ערבי אבל תצביעו לרשות הממשלה למועמד של מפלגת העבודה אם זה פרס או ברק, אני חושב מאז יש שבר כזה שפחות מצביעים למפלגות הציוניות ויותר למפלגות הפועלות ברחוב הערבי.
דפנה: אז זה יתקבע שהציבור הערבי מצביע למפלגות שלו, לפני זה היה יותר מפוזר?.
איימן: יותר מפוזר רק בשנת 1977 אחרי יום האדמה חדש קיבלה 51% מהציבור הערבי זה היה בפעם ראשונה כלומר לפני 1977 רוב הערבים הצביעו בעד או מפלגות ציוניות או מה שנקרא מפלגות הלווין של מפלגת העבודה. כלומר מפלגת העבודה בנתה מפלגות שמטעם האזרחים הערבים אבל הם יותר מפלגות עדתיות,

[עושים פוליטיקה] אזרחים vs הון שלטון Apr 16, 2019

Show notes

לרגל פתיחת הכנסת ה-21 גיבשנו מדריך לאזרחים או גופים שרוצים להשפיע על הכנסת.
שוחחנו עם שתי נשים שפיצחו את השיטה - לינור דויטש מנכ"לית לובי 99 ואורלי בר לב ממובילות המאבק בשוד הגז.
איך מגיעים לחברי כנסת ומשפיעים על תהליכי חקיקה? כיצד עושים באזז ברשתות החברתיות ואיך מגבשים קבוצה שתאבק יחד לאורך זמן ואפילו תהנה מזה? ובכלל - האם ניתן לנצח את ההון והשלטון.
פרק מיוחד לכבוד השבעת הכנסת
להצטרפות ללובי 99: https://bit.ly/2VO6Wls
האזנה נעימה,
דפנה
לקריאת הטקסט של הפרק - אזרחים vs הון שלטון
עם לינוי דויטש ואורלי בר לב
תמלול: ירדן מורד
דפנה: שלום לכם אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה, את הפרק הזה נקדיש לכנסת ה-21, אתם מאזינים לנו אחרי שהסתיימה כבר מערכת בחירות יצרית וסוערת למדי, אני שרדתי כדי לספר, ורגע לפני שכנסת חדשה נכנסת לפעולה, הכנסת ה-21 לבקשת מאזיננו הנאמנים ביותר אנחנו נשאל את השאלה:״ איך יכול אדם מן השורה, גוף או עמותה להשפיע על הכנסת או ולקדם נושאים שקרובים לליבו? איך מגיעים לפוליטיקאים? ובכלל האם בעידן המידע והרשתות החברתיות הציבור באמת יכול לנצח את המערכת המשומנת של הון-שלטון.״ ואתנו שתי נשים נפלאות שאני מעריכה ואוהבת, שלום לכן, לינור דויטש, מנכלית "לובי 99" והלוביסטית הציבורית הראשונה ואורלי בר לב ממובילי מחאת הגז אבל אתן יודעות מה, עוד לפני שנצלול שכל אחת מכן תציג את עצמה בכמה מילים, “ladies first” לא יעבוד הפעם. לינור, לינור ראשונה.
לינור: אוקי, אז אני עורכת דין לינור דויטש, מנכ״לית לובי 99, הלובי הציבורי והלוביסטית הציבורית הראשונה. למעשה אני ב-10 שנים האחרונות עובדת בכנסת בתפקידים שונים, אני עורכת דין מ-2009 ויצאתי לכנסת כעורכת דין טרייה, כעוזרת פרלמנטרית, אחרי שנתיים וחצי עברתי להיות יועצת משפטית של התאחדות האיכרים בישראל ומאוחר יותר סמנכ״ל הרגולציה שלהם כך שיצא לי לעבוד סביב הכנסת במשך כמעט שש וחצי שנים לפני שהגעתי ללובי 99 שזה בעצם מיזם מימון ההמונים הגדול בישראל שנותן קונטרה ללוביסטים המסחריים בכנסת. הצטרפתי ליאיא פינק וביחד הקמנו את המיזם הזה שהמטרה שלו היא להנכיח את הציבור בכנסת ובקרב מקבלי ההחלטות גם בממשלה אל מול הכוח הרב שיש ללוביסטים המסחריים.
דפנה: ואיך מחליטים מה האינטרס הציבורי? כי הרי זו השאלה..
לינור: נכון, אז קודם כל בגלל שאנחנו מיזם המונים למעשה אומר שאנחנו נותנים כוח לכל חבר שמצטרף אלינו להשתתף בהצבעות פעמיים בשנה לפני כל מושב של הכנסת אנחנו עורכים הצבעה דמוקרטית על הנושאים שאנחנו מעלים להצבעה. חשוב להבהיר שהנושאים שאנחנו מעלים תמיד יהיו נושאים שהם לטובת האזרח הקטן, לטובת האינטרס של 99% מהאוכלוסייה וזה בנושאים חברתיים - כלכליים ולא לטובת בעלי ההון, או אחד אחוז נקרא לזה כך. בסופו של דבר מצאנו וזה היה בעצם התמריץ המרכזי להקמת המיזם שבנושאים חברתיים כלכליים בסוף בין אתה גר בתל אביב, אום אל-פאחם, קריית שמונה או אילת. כנראה שתסכים על כמה אמיתות בסיסיות מאוד, מאוד, מאוד ברורות. בין אם זה שהבנקים דופקים אותך חזק, חברות הביטוח דופקות אותך, שיש פה קשרי הון-שלטון הדוקים מידי, שיש יותר מידי שחיתות. יש הרבה מאוד דברים שהם באמת בקונצנזוס ועדיין המפלגות לא משתפות פעולה והציבור לא משתף פעולה בגלל שתי המוגלות הגדולות יותר נקרא לזה שמובילות את החברה הישראלית שזה ה...

[עושים פוליטיקה] התכנית לצמצום הסכסוך Apr 02, 2019

Show notes

מאז פרסום הספר ״מלכוד 67״ ניסה מיכה גודמן לגבש תוכנית מעשית שתאפשר לימין ולשמאל לצאת מהמלכוד.
בפרק הזה הוא פורט כמה צעדים מעשיים שיצמצמו את הסכסוך באופן דרמטי מבלי לפתור אותו ומסביר למה זו התוכנית שהמרכז הפוליטי צריך לאמץ.
תוכניתו של גודמן גם פורסמה לאחרונה במגזין אטלנטיק ובליברל והוצגה גם לבכירים במערכת הפוליטית.
האזנה נעימה,
דפנה
לקריאת הטקסט המלא של הפרק
תמלול: נתי צ. עריכה: אמרי אפרת
דפנה: אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה. מחקרי עומק מראים שרוב הישראלים נמצאים במרכז המפה הפוליטית מבחינת העמדות שלהם.
זה לא אומר בהכרח שמצביעים למפלגות מרכז, כי הצבעה קשורה גם לזהות ולשבט שאנחנו משתייכים אליו. אבל כשבוחנים את העמדות לסכסוך מוצאים מכנה משותף רחב ביותר מימין ומשמאל. רובנו רוצים שלום, רבים מאתנו גם מוכנים לשלם מחירים עבור זה, אבל מצד שני חושבים שזה לא באמת אפשרי.
במילותיו של מיכה גודמן יש הסכמה רחבה לגבי מה שאי אפשר לעשות בשלב הזה, ולכן אפשר לומר שהמבוכה הפוליטית היא הקונצנזוס החדש. בעבר הקדשנו שני פרקים לספרו של גודמן מלכוד 67. אם עוד לא שמעתם, זה הזמן לרוץ לשמוע - מומלץ ביותר. הספר בחן את השינויים שעברו המחנות הפוליטיים ואת הקושי שאליו נקלע השיח הציבורי בישראל, והציג לנו גישה חדשה לגמרי להתמודדות עם הסכסוך, צמצום שלו ולא פתרון שלו. הספר קיבל חיים משל עצמו ועורר הדים בארץ ובעולם ולאחרונה התיישב גודמן לכתוב לליבראל פרק המשך שבו הוא כבר מתרגם את העקרונות שניסח בספר לפתרונות מעשיים.
אז היום נשמע על התוכנית המרתקת שלו, והסיבה שבחרתי לעסוק בזה ממש רגע לפני הבחירות היא נוכח עלייתו של המרכז הפוליטי והתחושה שעדיין אין לו תורה סדורה שיכולה באמת להפוך אותו לאלטרנטיבה.
(להלן: דפנה \ מיכה – מיכה גודמן)
דפנה: שלום מיכה גודמן.
מיכה: שלום דפנה.
דפנה: הרבה מים זרמו מאז שישבנו פה פעם קודמת והמפה הפוליטית השתנתה ללא היכר. נקדיש כמה מלים למרכז הפוליטי שהיינו מצפים שישמיע קול ברור, נחרץ ועקבי בנושאים מדיניים, אבל למעשה יש תחושה שהוא בורח מזה כמו מאש.
מיכה: מסיבה טובה הוא בורח מזה כמו מאש, בגלל שמפלגת המרכז מזהה היטב את הסנטימנט של המרכז בישראל.
והסנטימנט של המרכז הינו בין ימין שמציע - נקרא לזה עמדה של ניהול הסכסוך. הוא בא ואומר - אי אפשר לפתור את הסכסוך, אז בוא נעשה את הכל כדי לתחזק את המצב הקיים, או שנספח, או שנחריף מאוד את המצב הקיים.
ובין שמאל שמציע - בוא נשנה מן היסוד את המצב הקיים - בוא נפתור את הסכסוך: שתי מדינות, לשני העמים גבול ברור עם הסכמה בינלאומית. ובעיניהם ניהול הסכסוך זו מעין פאסיביות פוליטית.
דפנה: זה יותר מפאסיביות פוליטית. זה יותר תחושה שהזמן ישחק לטובתנו ובאיזשהו שלב הם יסכימו לעשות שלום תמורת שלום.
מיכה: ולכן הברירה היא ההכרעה בין פאסיביות פוליטית שרווחת בימין לבין אוטופיה פוליטית שרווחת בשמאל.
איפה המרכז בין הפאסיבי לאוטופי, בין ניהול הסכסוך לסיום הסכסוך? המרכז הוא כזה: "עזוב אותי בוא נדבר על דברים אחרים".
זאת אומרת שהמרכז - אחד המאפיינים המעניינים שלו הם שהוא לא מציע עמדת ביניים ביחס לסכסוך, הוא פשוט לא מדבר על הסכסוך.
דפנה: שזה מה שננסה לעשות היום. אגב אני הייתי בכנס עם אנשי כחול לבן וניסיתי לב...

[עושים פוליטיקה] כל אחד רוצה להיות ראש מפלגה Mar 24, 2019

Show notes

47 מפלגות נרשמו לבחירות 2019 לעומת 26 בלבד בבחירות 2015.
למה זה קורה, ואיך זה ישפיע על כולנו ביום שאחרי הבחירות.
ספיישל פרשנים - אילה חסון, ספי עובדיה, יואב קרקובסקי, חיים לוינסון, טל שליו ויניר קוזין.
האזנה נעימה,
דפנה
דף הבית של התכנית
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוני | iTunes | האפליקצייה שלנו לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר
כל אחד רוצה להיות ראש מפלגה
תמלול: נתי.צ
דפנה: אם יש דבר אחד שאזכור מבחירות 2019 זה המספר העצום של המפלגות שהחליטו לנסות את מזלם בקלפי, כל שני וחמישי קמה לנו מפלגה חדשה, זה התחיל בתלם של יעלון והימין החדש של בנט ושקד, נמשך דרך מגן של גל הירש, וגשר של אורלי לוי, חוסן לישראל של גנץ ועוד שורה ארוכה של מפלגות שסביר להניח שבכלל לא שמעתם עליהן, איחוד בני ברית שבראשה עומד רב חובל, מפלגת פשוט אהבה או מפלגת הפיראטים בראשות האינטרנט פתק לשלשול כך זה מופיע בדיוק בנוסח זה הזה ברשימת המפלגות שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית, כמה ארוכה הרשימה הזו אתם תוהים 47 מפלגות נרשמו 4 כבר נשרו, רק לשם השוואה בבחירות הקודמות ב-2015 היו בנקודת הפתיחה 26 מפלגות לעומת 47 כאמור כמעט חצי, ו-2013 עוד לפני שהעלו את האחוז החסימה היו 34 בקיצור הרבה הרבה פחות. אני מזכירה לכם שארצות הברית הענקית על 325 מיליון תושביה מסתדרת לא רע עם שתי מפלגות מרכזיות. אז היום ננסה להבין את התופעה הזו נלמד אותה מכל מיני זוויות, ונשאל למה צצות להן מפלגות כפטריות אחרי הגשם מה הן מנסות להשיג והכי חשוב איך זה משפיע על כולנו, אז כדאי לחפש תשובות נדדנו בין שלל הכנסים שעורכות המפלגות השונות בימים אלה ותרנו אחרי תשובות ממיטב הכתבים הפוליטיים.
איילה חסון וספי עובדיה - חדשות 13, יואב קרקובסקי - התאגיד, טל שלו - וואלה, יניר קוזין - מעריב ערוץ הכנסת, חיים לוינסון שאתם כבר מכירים היטב מהארץ ועוד.
אז נתחיל מהסבר היצירתי של יואב קרקובסקי הכתב הפוליטי של התאגיד לשאלה הפשוטה למה כל אחד רוצה מפלגה?.
יואב קרקובסקי : מה שאנחנו רואים בבחירות האלה זה הדגם החדש של הפריימריז, למעשה כשכל אחד רוצה להתבלט בצורה מספיק משמעותית כמעט את אותם תקציבים שמשקיעים בפריימריז אנשים שמגיעים מבחוץ גל הירש יום טוב סמיה הזכרת את אורלי לוי אבקסיס משה כחלון שכל אחד מהם רוצה להתבלט ולייצר איזה שהיא נראות ציבורית מסביב עצמו, ובעצם בפריימריז אנחנו כבר רואים שהדמויות שמגיעות למפלגות המרכזיות הם הרבה יותר שוליות הם לא ממרכז העשייה, הדרך הטובה ביותר זה למעשה להכריז על הקמת מפלגה על מנת לומר אני כאן כדי לקיים משא ומתן למיזוג או איחוד אפשריים, למשה בוגי יעלון זה עבד נהדר הוא בא עם אפס מנדטים בסקרים וקיבל חמישה מקומות עד המקום ה- 40 מבני גנץ בחוסן לישראל .
דפנה: אז מה שאתה אומר בעצם זה שהם עושים את כל הדבר הזה כדי שייקחו אותם במחיר גבוה יותר לתוך מפלגה קיימת.
יואב קרקובסקי: בדיוק, הפריימריז של 2019 הם הקם לך מפלגה, תמצא לך שלט טוב במרכז נתיבי איילון, תשקיע כסף, תיכנס למודעות הציבורית תנסה לשכנע סוקרים להכניס אותך לתוך סל המפלגות הנזכרות וכך למעשה תתפוס בולטות, זה בעצם התפתחות של שיטת הפריימריז ואני חושב שאנחנו נראה את זה רק הולך ומחריף בבחירות הבאות אפילו כי נדמה ששיטת הפריימריז המסורתית שנותרה רק בשתי המפלגות בעצם גם בליכוד גם במפלגת העבודה המתרסקת ובמרץ איזה מין וריינט של פריימריז הדברים האלה רק ילכו ויחריפו כאשר באמת כל דמות שרוצה לתפוס איזה שהיא פלטפורמה ציבורית תלך ותקים לעצמה מפלגה, תנועה, לנסות להתמזג גם משא ומתן רק הדיבורים על מי מתמזג עם מי ובאיזה אופן כל זה רק זה שווה אם בוחנים את...

Our TOPPODCAST Picks

Follow Us

Stay Connected

עושים פוליטיקה Osim Politika

Related Podcasts

Links

Stay Connected